כאן הכל התחיל! חבילה עם מיטב הגליונות של ׳כביש אחד – עיתון לאנשים מרגישים׳ שהדפסנו במהלך השנים.

מאות דפים צבעוניים ומרגשים של עבודה פנימית, יצירה ,אמנות, שיחות, שירים, תפילות, געגועים, תמונות, רחשי לב, יומני מסע, מפגשים עם אנשים טובים ובעיקר מה למסע היומיומי של כל אחת ואחד מאתנו.

כביש אחד. בין ירושלים לתל אביב, בין דתיים לחילונים, בין שמאל לימין, בין הרוח לחומר, בין העולם הזה לעולם הבא

מה בחבילה | עפים על המגזין שלנו | החזון | הסיפור שלנו | קטעים להתרשמות

מה בחבילה:

לחצו על כל גיליון לפירוט התוכן:

• גיליון 1
• גיליון 2 – אזל בימים האחרונים
• גיליון 3 – אזל בימים האחרונים
• גיליון 4 – אזל בימים האחרונים
• גיליון 5 – אזל בימים האחרונים
• גיליון 6
• גיליון 7 – אזל בימים האחרונים
• גיליון 8 – אברהם
• גיליון 9 – מה האדמה רוצה?
• גיליון 10 – אהבה

לינקים לא.נשים שאהבו את המגזין!

אהוד בנאי: “מגזין מיוחד ויוצא דופן, שובה לב מאוד בצורתו ועריכתו הגרפית המרהיבה, תוכן מיוחד ומרתק מאוד, רוח חדשה חוצה גבולות ומגזריות, אני נרשמתי כמנוי”,

דוד בן יוסף: ““אני לא ראיתי דבר כזה. זה דבר אדיר. ישבתי ושתיתי את זה בצמא”

אברי גלעד: “דיבור אחר לגמרי מכל הניירת שמסתובבת, היה לי מאוד נעים לקרוא את זה”

ניר ברעם ושהרה בלאו: “ההגדרה לכתב העת הזה: אחרי שתגמרו לקרוא אותו תרגישו יותר טוב עם עצמכם”

דינה אברמסון: “כשהתחלתי לקרוא בו גיליתי סוף סוף את הזהות שלי, גיליתי שאני לא לבד”

אמילי עמרוסי: ״טקסטים טובים. מלאי רגש אך נעדרי יומרה, וכתובים לעילא. הנושאים מקוריים, רעננים. העיצוב מבריק, גאוני וחמים”

ראיון עם טל גורדון

כתבה במוצש מקור ראשון

שיחה עם לאה שקלאר ברדיו ירושלים

חזון אוטופי נסתר ויוצא דופן

״מבחינתי לא הייתה ממש שאלה אם להירתם ל'כביש אחד' או לא. ההחלטה לשתף פעולה עם אנשים צעירים שלא הכרתי, ושעליהם מעולם לא שמעתי הייתה קלה שכן הפניה של כותבי המגזין נגעה היישר באירועים פנימיים שהתרחשו בלִבי בעבר. החזון של יזמי 'כביש אחד' הדהד חזון שהתעורר אצלי לפני שנים רבות, ושעליו לא וויתרתי מעולם. כי למרות שלעיתים המקום הזה (ארצישראל) קשה מנשוא, אני מאמין שהאנרגיות, האנשים והמפגשים שמתקיימים בו מציעים משהו שלא קיים בשום מקום אחר בעולם. דיסטופית, מתסכלת ומכעיסה ככל שתהיה, ארצישראל מכילה בקרבה תמיד גם חזון אוטופי נסתר ויוצא דופן עבור מי שבוחר להאמין. האתגרים שמאפיינים את המקום הזה מעניקים יתר תוקף לתקווה, ויתר משמעות לקיום. המתחים שקיימים כאן הם שהופכים את הדיאלוג בין תושבי המקום הזה למעניין וחשוב באמת. מסיבה זו יכול מגזין 'כביש אחד', לטעמי, למלא תפקיד של אלטרנטיבה תרבותית, רוחנית ואנושית.

בחלומות שלי יהווה מגזין 'כביש אחד' אזור שיח ישראלי אוטונומי ואותנטי שיאפשר לראשונה לקולות התועים שמרכיבים את הארץ הקדושה והקרועה הזו לתקשר זה עם זה, יקשר בין יזמי הייטק חזוניים שעובדים על הסטארט-אפ הבא לדרווישים נודדים שתרים את הארץ בטרמפים, בין נערי גבעות לתושביה הערבים של הארץ הזו, לתושבי הפריפריה, לעובדים הזרים של התחנה המרכזית בתל אביב ולשאר הקבוצות של החברה הישראלית במובן הרחב של המילה (שכולל לא רק את אזרחיה היהודים של המדינה אלא את כל מי שגר פה ומהווה חלק מהמציאות המטרידה והמדהימה שאנו חווים בישראל כיום). שלל הקבוצות הללו מרכיבות את הפנים של ישראליות חדשה ורב-תרבותית שעדיין מתנכרת לעצמה, ושרק דרך גילוי רוחני של פני עצמה, ושל פניה האמיתיות של הארץ, הפנים שמעבר לזהויות הלאומיות והצרכניות, היא יכולה למצוא את הדרך לריפוי של הכאבים הטורדים את מנוחת האדמה הזו ויושביה. אני מאחל ל'כביש אחד' שיהיה התקווה, התפילה, והתהליך הפנימי שיסייעו ליילד את התודעה הישראלית החדשה הזו״.

(עידו הרטוגזון)

הסיפור שלנו

את אילן פגשתי באחד השיטוטים שלי. הוא היה דתי עם פאות, אני חילוני עם קרחת. בקיץ 2011, חבר נסע להודו והשאיר לנו את הבקתה שלו במדבר. שם התחלנו לעבוד על העיתון. לתומנו, הערכנו שתוך כשלושה חודשים העיתון יהיה על המדפים. בלילות הארוכים שרבטנו חזון ותוכניות, בימים הרמנו טלפונים ואספנו חומרים. רצינו לעשות את העיתון הכי טוב ומעניין, זה שהעולם חיכה לו ושחסרונו גרם לכולנו את אותה תחושת חוסר שקט מוכרת.

כל החדר היה מלא בדפים עם רשימות וציורים שטיילו בינות לזוחלים המקומיים. למשל, רשמנו שאנחנו לא רוצים לדבר לשון הרע על אף אחד, שכל התכנים ייכתבו בשפה חווייתית כדי ליצור הזדהות ושהעיתון ייקרא "מגזין לפליאה עברית". (חשבנו גם על "המשיח בתל אביב"). רצינו ליצור מקום של תום, מרחב לדיבור פנימי נטול פוזה. פנינו לחברים ויוצרים שהתלהבו אף הם ונרתמו לעשייה, גילינו שאנחנו לא לבד ושקיים צימאון לתקשורת שמחברת בין אנשים במקום להפריד ביניהם, ליצירה שמחברת בין תרבות לעבודת הנפש.

בשלב מתקדם יחסית הבנו שנצטרך להשקיע קצת במיזם לפני שהוא יכניס כסף, וסיכמנו שכל אחד מאיתנו יביא 3000 שקל. חשבנו שזה יכסה ברווח לכל ההוצאות…. אחרי שנה של עבודות מזדמנות ו160 אלף ₪ שהוצאנו מכיסנו הבנו שאנחנו צריכים עזרה, ואז נתקלנו באתר חדש ולא מוכר בשם הדסטארט… ״מה יכול להיות רע״, אמרנו לעצמנו, ״ננסה״. וכך בחנוכה 2012 הפכנו לאחד הפרויקטים הראשונים בישראל שגייסו כסף במימון המונים, לעיתון שאף אחד לא קרא, דרך אתר שאף אחד לא הכיר…

במהלך השנים הוצאנו לאור עשרה גליונות מרגשים. ראיינו הומלס מליפתא, איש בן 80 שמטפס על עמודי חשמל, נערה שהקימה יישוב, איברהים שמארח מאות אנשים ביום בביתו ועוד שלל צדיקות וטיפוסים מהמרחב. פרסמנו טורים על זוגיות, מסעות בארץ, תיקון עולם, שיטת ימימה ומוזיקת אינדי. ב2016 פתחנו סטודיו לבית אליאנס בירושלים ומאז ועד היום קיימנו מאות אירועי תרבות, מסיבות מחתרתיות, הילולות למשוררות וצדיקים נסתרים, פסטיבלי מוזיקה, סדנאות ריברסיניג וכתיבה אינטואטיבית. המגזין המודפס הוא המקום ממנו הכל התחיל