חבילה עם כל הגליונות של כביש אחד – עיתון לאנשים מרגישים!

(חוץ מגיליון 3 שאזל מזמן – סה״כ 9 מתוך 10 שנדפסו עד היום)

מה בחבילה:

לחצו על כל גיליון לפירוט התוכן:

• גיליון 1
• גיליון 2
• גיליון 3 – אזל וחבל, מה שקנה הרוויח
• גיליון 4
• גיליון 5
• גיליון 6
• גיליון 7
• גיליון 8 – אברהם
• גיליון 9 – מה האדמה רוצה?
• גיליון 10 – אהבה

לינקים לא.נשים שאהבו את המגזין!

אהוד בנאי: “רוח חדשה, צעירה, חוצה גבולות ומגזריות”,

דוד בן יוסף: “ישבתי ושתיתי את זה בצמא”

אברי גלעד: “דיבור אחר לגמרי מכל הניירת שמסתובבת”

ניר ברעם ושהרה בלאו: “ההגדרה לכתב העת הזה: אחרי שתגמרו לקרוא אותו תרגישו יותר טוב עם עצמכם”

דינה אברמסון: “כשהתחלתי לקרוא בו גיליתי סוף סוף את הזהות שלי, גיליתי שאני לא לבד”

אמילי עמרוסי: ״טקסטים טובים. מלאי רגש אך נעדרי יומרה, וכתובים לעילא. הנושאים מקוריים, רעננים. העיצוב מבריק, גאוני וחמים”

ראיון עם טל גורדון

כתבה במוצש מקור ראשון

שיחה עם לאה שקלאר ברדיו ירושלים

חזון אוטופי נסתר ויוצא דופן

״מבחינתי לא הייתה ממש שאלה אם להירתם ל'כביש אחד' או לא. ההחלטה לשתף פעולה עם אנשים צעירים שלא הכרתי, ושעליהם מעולם לא שמעתי הייתה קלה שכן הפניה של כותבי המגזין נגעה היישר באירועים פנימיים שהתרחשו בלִבי בעבר. החזון של יזמי 'כביש אחד' הדהד חזון שהתעורר אצלי לפני שנים רבות, ושעליו לא וויתרתי מעולם. כי למרות שלעיתים המקום הזה (ארצישראל) קשה מנשוא, אני מאמין שהאנרגיות, האנשים והמפגשים שמתקיימים בו מציעים משהו שלא קיים בשום מקום אחר בעולם. דיסטופית, מתסכלת ומכעיסה ככל שתהיה, ארצישראל מכילה בקרבה תמיד גם חזון אוטופי נסתר ויוצא דופן עבור מי שבוחר להאמין. האתגרים שמאפיינים את המקום הזה מעניקים יתר תוקף לתקווה, ויתר משמעות לקיום. המתחים שקיימים כאן הם שהופכים את הדיאלוג בין תושבי המקום הזה למעניין וחשוב באמת. מסיבה זו יכול מגזין 'כביש אחד', לטעמי, למלא תפקיד של אלטרנטיבה תרבותית, רוחנית ואנושית.

בחלומות שלי יהווה מגזין 'כביש אחד' אזור שיח ישראלי אוטונומי ואותנטי שיאפשר לראשונה לקולות התועים שמרכיבים את הארץ הקדושה והקרועה הזו לתקשר זה עם זה, יקשר בין יזמי הייטק חזוניים שעובדים על הסטארט-אפ הבא לדרווישים נודדים שתרים את הארץ בטרמפים, בין נערי גבעות לתושביה הערבים של הארץ הזו, לתושבי הפריפריה, לעובדים הזרים של התחנה המרכזית בתל אביב ולשאר הקבוצות של החברה הישראלית במובן הרחב של המילה (שכולל לא רק את אזרחיה היהודים של המדינה אלא את כל מי שגר פה ומהווה חלק מהמציאות המטרידה והמדהימה שאנו חווים בישראל כיום). שלל הקבוצות הללו מרכיבות את הפנים של ישראליות חדשה ורב-תרבותית שעדיין מתנכרת לעצמה, ושרק דרך גילוי רוחני של פני עצמה, ושל פניה האמיתיות של הארץ, הפנים שמעבר לזהויות הלאומיות והצרכניות, היא יכולה למצוא את הדרך לריפוי של הכאבים הטורדים את מנוחת האדמה הזו ויושביה. אני מאחל ל'כביש אחד' שיהיה התקווה, התפילה, והתהליך הפנימי שיסייעו ליילד את התודעה הישראלית החדשה הזו״.

(עידו הרטוגזון)