רלוונטי עכשיו יותר מאי פעם

מהדורה חדשה לספר שמכר מאות אלפי עותקים

מסע גישושים שמתחיל בתינוק שמאבד את אימו ופוגש דיכוי ואלימות, מחלות ומלחמות, שנאה וחרדה.

דרך אינספור מאבקים פנימיים ואלפי סימני שאלה הוא מחפש את הדרך לחיים שכל רגע בהם הוא חדוות יצירה מענגת.

איך לזנק מהמיטה בהתלהבות בבוקר?
איך להפוך חבלי מוות לחבלי לידה?
איך להפוך ׳אויש!׳ ל׳יש!׳?
איך להפוך את הצרות לאוצרות?
איך להפוך את הכאוס להרמוניה?

לימודי אהבה ברמה גבוהה לעומק עם דוד בן יוסף

דוד בן יוסף - 84 שנים של גישושים

דוד בן יוסף נולד בשנת 1933 למשפחה חרדית במאה שערים, שהייתה ידועה כמשפחה הענייה ביותר בירושלים. כשהיה בן 3 נפטרה אמו, ודוד עבר לגדול אצל סבו. כמה שנים לאחר מכן נטש את מאה שערים בזעם, גזר את פיאותיו ועבר לגור בקיבוץ.

במלחמת ששת הימים, ניצל בשנייה האחרונה מטנק מצרי שניסה לרמוס אותו. חוויה מטלטלת זו גרמה לו לצאת למסע אינטנסיבי של חיפוש עצמי, שבו בחן מחדש את אמונות היסוד שלו ושל החברה הישראלית.

במהלך מסעו ערך שינויים קיצוניים באורחות חייו, ולעתים אף שילם מחירים כבדים על בחירותיו. הוא נפגש עם אנשים מכל קצוות הקשת הישראלית וניסה ולעשות איתם שלום. הוא חיפש בכל כוחו דרכים לחינוך ילדים בחֵרוּת מוחלטת, להבריא ממחלות (מנזלת ועד סרטן), להוריד את המשקפיים בלי ניתוח, ובעיקר ״איך לזנק בבוקר מהמיטה במרץ ובחדווה עם שיר על השפתיים״

את החוויות מהמסע שלו הוא שיתף בספר קטן וכחול שיצא לאור ב-1984, שעל כריכתו מופיעה שאלה אחת: "האם יש סיכוי לאהבה?". הספר הפך במהירות לרב-מכר, הודפס במאות אלפי עותקים ותורגם לארבע שפות.

זהו מסע מפרך שעבר דרך בית יתמות, פוגרומים, מלחמות, מוות, דיכוי, אלימות, מחלות, שנאה, חרדה, ייסורים, מאבקים פנימיים ואלפי סימני שאלה. אט אט התגלו לו דרכים להבראה עצמית, לריפוי חברתי ולחיים שכל רגע בהם הוא חדוות יצירה מענגת.

דוד היה ממייסדי החינוך הפתוח בארץ ופיתח שיטות הוראה ייחודיות השמות במרכז את חופש הבחירה ואת חדוות היצירה של התלמידים.

דוד ריפא את עצמו ארבע פעמים ממחלת הסרטן, החזיק בתואר האדם המפוטר בישראל, התגורר בלמעלה מ-30 מקומות והוציא לאור כ-20 ספרים. במהלך שלושים השנים האחרונות לחייו, ניזון רק מסימלאק, תמרים וצימוקים.

נפטר בשיבה טובה ובצלילות בגיל 84. על מצבתו ביקש לכתוב מילה אחת, שמסכמת את חייו: ״ניסיתי!״

״אלה שרוצים להטיל עלי פצצה גרעינית לא יודעים כמה אני אוהב אותם״

נגן וידאו

אי שם בקיץ 2012, נפגשנו עם דוד בן יוסף. תכננו לצלם אותו כמה דקות ולהמשיך בדרכנו, אבל המפגש עם דוד פשוט ריתק אותנו והשיחה התמשכה והתארכה לתוך הלילה. הוא ישב על המיטה ואנחנו הצטופפנו על ספסל קטן מולו.

באותה תקופה דוד גר לבדו בקראוון קטן ערום מרהיטים, אבל כל קירות הבית היו עמוסים באינספור משפטים וציטוטים מחזקים שכתב לעצמו בלורדים צבעוניים. אנחנו מזמינים אתכם לחזור יחד איתנו ללילה ההוא שלא נוכל לשכוח לעולם.

להפוך חבלי מוות לחבלי לידה ° להיוולד כל רגע מחדש ° תחליף לא מחליף ° לחוות חדוות יצירה ייחודית משמעותית בכל רגע ° אי זרם? °זרימה שוטפת ° יש חיים אחרי ייאוש ° הגה חיי בידי ° אוצרות או צרות ° השחוק והפחד לא הולכים ביחד

׳האם יש סיכוי לאהבה?׳ הפך לרב מכר, הודפס במאות אלפי עותקים ותורגם ל4 שפות

״רציתי שתדע שקניתי את הספר למרות למרות שאני תפרנית! השקעה לטוח ארוך״.

״גרמת לסכסוך בין אשתי וביני. כל אחד רצה לקרוא אותו ראשון!״

״דוד! בלעתי את הספר! קראתי אותו כמטורפת!״

״פעם ראשונה בחיים שהרגשתי שמישהו מבין אותי״

״הספר נגע לי בנימים העדינים ביותר!״

״על אף הציפיות הגבוהות, לא התאכזבתי. להיפך!

בלעתי אותו בשקיקה!״.

״מבקש לשלוח עשרים ספרים, אני חייב לתת אותו לכמה אנשים! מאד יעזור להם!״

״גנבו לי את הספר!״

״גמרתי לקרוא את הספר ואני מקנאה בך ושונאת אותך שאתה מעז לדבר על אהבה בעולם מגעיל חסר כל אנושיות!

״חשבתי רק לעלעל בו, אבל נסחפתי והתענגתי עד תום!״

״קראתי את הספר פעמיים במכה אחת!״

(לחצו כאן כדי לפרסם את הביקורת שלכם)

״אצלי אין דתי וחילוני. יש שמח ועצוב״

מתוך ראיון בכל העיר 26.1.90

״דוד בן־יוסף נולד במאה שערים לאבא מנטורי־קרתא. כילד זרק אבנים על מכוניות בשבת, ובגיל 13 זרק את התפילין. "חייתי הפקרות. קיבוצים, נח״ל. לבית־ספר לא הגעתי, אחרי הניסיון שהיה לי עם התלמוד תורה, ממנו העיפו אותי, כי הייתי פרא אדם". 

בגיל 24 בא, כצפוי, המשבר. היתה לו חברה, אפילו דיברו על חתונה, אבל פתאום הכתה בו המחשבה, שהוא עומד להביא ילדים לעולמנו הרע והאכזר. בן־יוסף החליט לעשות מעשה וחזר הביתה, לישיבה: "היה שם יהודי, הרב אלימלך בר־שאול, ואני תקפתי אותו, הכנסתי לו אגרופים בפרצוף, וממש חיכיתי, שהוא יתרגז עלי, כמו שכל אלה ממאה שערים נהגו להתרגז, אבל הוא בשובה ונחת הסביר דברים, וראיתי שכאן יש אמת, ולקחתי בחזרה את התפילין".

״אלוהים ברא אותי כדי שאעשה חיים משוגעים״

מתוך ראיון בכל העיר 11.4.1986

״אני מרגיש שהמצב כאן הוא תערובת של סדום וחלם. מייצרים כאן אנשים שאינם בני־ חורין. אנשים משועבדים, משועבדים לאלף ואחד דברים, דברים מעוותים. אדם שצריך לבוא לכאן, לקופת־חולים, בשביל כל שטות קטנה, הוא אדם משועבד מינקות. הרגילו אותו להיות פסיבי. המחנכים אומרים לך: תשב ותשתוק, אל תפריע, עכשיו המורה מדבר. וכן הלאה וכן הלאה״.

זהירות. ספויילר! ככה מתחיל הספר

מהדורה חדשה בעיצוב חדש | פורמט כיס | 335 עמודים | סטיקר מגניב בכל רכישה (עד גמר המלאי)

מה לארוז לך?

המהדורה החדשה מודפסת ברגעים אלו. מבצע מיוחד לרוכשים בהזמנה מוקדמת עד סוף שבוע הספר