פנחס שדה

עַל שְׂפַת הַתְּהוֹם שֶׁל קִיּוּמֵךְ אַתָּה עוֹמֵד.

יוֹדֵעַ עַד מָה אֵינְךָ חָכָם, עַד מָה שׁוּם חָכְמָה אֱנוֹשִׁית אֵינָהּ אֶפְשָׁרִית.

יוֹדֵעַ אֶת הֱיוֹתֵךְ עָלֶה נִדָּף, צֵל עוֹבֵר בָּעוֹלָם הַזֶּה.

בְּתוֹךְ כָּךְ אַתָּה הוֹוֶה וְחוֹלֵם, אוֹמֵר אֵיזוֹ מִלָּה, אוּלַי שׁוֹמֵעַ אֵיזוֹ מִלָּה,

וְשׁוּב מִשְׂתָּרֶרֶת דְּמָמָה.

וְאַתָּה שָׁב וּמְנַסֶּה, וְשָׁב וְחוֹזֵר לַהַתְחָלָה,

וּלְבַסּוֹף הַהַתְחָלָה הִיא הַסּוֹף.