וּמִמְּךָ, אָחִי, אֲבַקֵּשׁ רַק דָּבָר אֶחָד. שְׁכַח לְשָׁעָה אֶת כָּל הַדֵּעוֹת וְהַתּוֹרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וְגַם תּוֹרָתֵנוּ הַכְּתוּבָה בִּכְלָל, שְׁכַח אֶת כָּל מָה שֶׁקָּרָאתָ וְשָׁמַעְתָּ, שְׁכַח גַּם מָה שֶׁדִּבַּרְתִּי בָּזֶה אֲנִי, הַשְׁלֵךְ מִתּוֹךְ נִשְׁמָתְךָ כָּל מָה שֶׁהוּבָא שָׁמָּה מִבַּחוּץ, הִתְבּוֹדֵד עִם עַצְמְךָ וְעִם הַטֶּבַע, הִתְיַחֵד עִם עַצְמְךָ וְעִם הַטֶּבַע, הַקְשֵׁב לְמָה שֶׁמִּתְרַחֵשׁ בְּעֹמֶק נִשְׁמָתְךָ, שְׁמַע מָה שֶׁיֹּאמַר לְךָ הָ׳אֲנִי׳ הַטָּהוֹר שֶׁלְּךָ! אָז לֹא אֶצְטָרֵךְ לְהַרְבּוֹת דְּבָרִים. אָז יִהְיֶה לָנוּ לֵב אֶחָד, אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁדֵּעוֹתֵינוּ תִּהְיֶינָה שׁוֹנוֹת; אָז לֹא נִצְטָרֵךְ לָלֶכֶת בִּשְׁבִיל אֶחָד כְּדֵי לִהְיוֹת קְרוֹבִים זֶה לָזֶה: כָּל אֶחָד בְּמַסְלוּלוֹ יֵלֵךְ, וְהַמַּסְלוּל אַל יִהְיֶה קָטָן. בְּעוֹלָמֵנוּ הַקָּטָן יֵשׁ מָקוֹם לְמֶרְחַקִּים אֵין סוֹף וּלְעוֹלָמוֹת אֵין קֵץ

• א״ד גורדון