אמרת לי: ״תיאוריות יפות אני מכירה בלי סוף. למדתי יוגה, למדתי מדיטציה, למדתי פלדנקרייז. לאחרונה התחלתי ללמוד תורה ומצאתי בה הרבה תשובות. ורק תשובה אחת, עדיין לא מצאתי:
״איך לזנק בבוקר מהמיטה במרץ ובחדווה, לקראת יום חדש, עם שיר על השפתיים? ואיך לחזור הביתה בערב, מבלי לזנק אל המקרר ולשקוע בזלילה?״
האם יש סיכוי לאהבה?
סיפור מסע חשוף ונוגע ללב שמתחיל בתינוק שמאבד את אימו וממשיך באיש שפוגש דיכוי ואלימות, מחלות ומלחמות, שנאה וחרדה. דרך מפגשים עם שלל דמויות, מאבקים פנימיים ואינספור סימני שאלה הוא מחפש את הדרך לחיים שכל רגע בהם הוא חדוות יצירה מענגת.
הספר יצא לאור בשנות ה80 ומאז נגע בליבם של מאות אלפי קוראות וקוראים. רבים מהם מגדירים אותו כספר הטוב ביותר שקראו בחיים שלהם, ספר ששלח אותם למסע פנימי ואישי משלהם.
האם יש סיכוי לאהבה? - דוד בן יוסף 88₪
דוד בן יוסף
84 שנים של גישושים
דוד בן יוסף. יוצר. מחנך. מגשש. זועק. איש שכל חייו הוקדשו ללמידה:
איך לזנק מהמיטה בהתלהבות בבוקר?
איך להפוך אויש ליש?
איך להפוך אין אונות לאון אונות?
איך להפוך חבלי מוות לחבלי לידה?
דוד בן יוסף נולד בשנת 1933 למשפחה חרדית במאה שערים, שהייתה ידועה כמשפחה הענייה ביותר בירושלים. כשהיה בן 3 נפטרה אמו, ודוד עבר לגדול אצל סבו. כמה שנים לאחר מכן נטש את מאה שערים בזעם, גזר את פיאותיו ועבר לגור בקיבוץ.
במלחמת ששת הימים, ניצל בשנייה האחרונה מטנק מצרי שניסה לרמוס אותו. חוויה מטלטלת זו גרמה לו לצאת למסע אינטנסיבי של חיפוש עצמי, שבו בחן מחדש את אמונות היסוד שלו ושל החברה הישראלית.
במהלך מסעו ערך שינויים קיצוניים באורחות חייו, ולעתים אף שילם מחירים כבדים על בחירותיו. הוא נפגש עם אנשים מכל קצוות הקשת הישראלית וניסה ולעשות איתם שלום. הוא חיפש בכל כוחו דרכים לחינוך ילדים בחֵרוּת מוחלטת, להבריא ממחלות (מנזלת ועד סרטן), להוריד את המשקפיים בלי ניתוח, ובעיקר ״איך לזנק בבוקר מהמיטה במרץ ובחדווה עם שיר על השפתיים״.
את החוויות מהמסע שלו הוא שיתף בספר קטן וכחול שיצא לאור ב-1984, שעל כריכתו מופיעה שאלה אחת: "האם יש סיכוי לאהבה?". הספר הפך במהירות לרב-מכר, הודפס במאות אלפי עותקים ותורגם לארבע שפות.
לאחר מכן הוציא מעל 13 ספרי גישושים
זהו מסע מפרך שעבר דרך בית יתמות, פוגרומים, מלחמות, מוות, דיכוי, אלימות, מחלות, שנאה, חרדה, ייסורים, מאבקים פנימיים ואלפי סימני שאלה. אט אט התגלו לו דרכים להבראה עצמית, לריפוי חברתי ולחיים שכל רגע בהם הוא חדוות יצירה מענגת.
דוד היה ממייסדי החינוך הפתוח בארץ ופיתח שיטות הוראה ייחודיות השמות במרכז את חופש הבחירה ואת חדוות היצירה של התלמידים.
דוד ריפא את עצמו ארבע פעמים ממחלת הסרטן, החזיק בתואר האדם המפוטר בישראל, התגורר בלמעלה מ-30 מקומות והוציא לאור כ-20 ספרים. במהלך שלושים השנים האחרונות לחייו, ניזון רק מסימלאק, תמרים וצימוקים.
נפטר בשיבה טובה ובצלילות בגיל 84. על מצבתו ביקש לכתוב מילה אחת, שמסכמת את חייו: ״ניסיתי!״
דפדפו בעמודים הראשונים:
מהדורה חדשה בעיצוב חדש | פורמט כיס | 335 עמודים | סטיקר מגניב בכל רכישה (עד גמר המלאי)
להפוך חבלי מוות לחבלי לידה
אי שם בקיץ 2012, נפגשנו עם דוד בן יוסף. תכננו לצלם אותו כמה דקות ולהמשיך בדרכנו, אבל המפגש עם דוד פשוט ריתק אותנו והשיחה התמשכה והתארכה לתוך הלילה. הוא ישב על המיטה ואנחנו הצטופפנו על ספסל קטן מולו.
באותה תקופה דוד גר לבדו בקראוון קטן ערום מרהיטים, אבל כל קירות הבית היו עמוסים באינספור משפטים וציטוטים מחזקים שכתב לעצמו בלורדים צבעוניים. אנחנו מזמינים אתכם לחזור יחד איתנו ללילה ההוא שלא נוכל לשכוח לעולם.
מתוך ראיון בכל העיר 11.4.1986
״אלוהים ברא אותי כדי שאעשה חיים משוגעים״
״אני מרגיש שהמצב כאן הוא תערובת של סדום וחלם. מייצרים כאן אנשים שאינם בני־ חורין. אנשים משועבדים, משועבדים לאלף ואחד דברים, דברים מעוותים. אדם שצריך לבוא לכאן, לקופת־חולים, בשביל כל שטות קטנה, הוא אדם משועבד מינקות. הרגילו אותו להיות פסיבי. המחנכים אומרים לך: תשב ותשתוק, אל תפריע, עכשיו המורה מדבר. וכן הלאה וכן הלאה״.
מתוך ראיון בכל העיר 26.1.90
״אצלי אין דתי וחילוני. יש שמח ועצוב״
״דוד בן־יוסף נולד במאה שערים לאבא מנטורי־קרתא. כילד זרק אבנים על מכוניות בשבת, ובגיל 13 זרק את התפילין. "חייתי הפקרות. קיבוצים, נח״ל. לבית־ספר לא הגעתי, אחרי הניסיון שהיה לי עם התלמוד תורה, ממנו העיפו אותי, כי הייתי פרא אדם".
בגיל 24 בא, כצפוי, המשבר. היתה לו חברה, אפילו דיברו על חתונה, אבל פתאום הכתה בו המחשבה, שהוא עומד להביא ילדים לעולמנו הרע והאכזר. בן־יוסף החליט לעשות מעשה וחזר הביתה, לישיבה: "היה שם יהודי, הרב אלימלך בר־שאול, ואני תקפתי אותו, הכנסתי לו אגרופים בפרצוף, וממש חיכיתי, שהוא יתרגז עלי, כמו שכל אלה ממאה שערים נהגו להתרגז, אבל הוא בשובה ונחת הסביר דברים, וראיתי שכאן יש אמת, ולקחתי בחזרה את התפילין".
