דוד בן יוסף נולד בשנת 1933 למשפחה חרדית במאה שערים, שהייתה ידועה כמשפחה הענייה ביותר בירושלים. כשהיה בן 3 נפטרה אמו, ודוד עבר לגדול אצל סבו. כמה שנים לאחר מכן נטש את מאה שערים בזעם, גזר את פיאותיו ועבר לגור בקיבוץ.

במלחמת ששת הימים, ניצל בשנייה האחרונה מטנק מצרי שניסה לרמוס אותו. חוויה מטלטלת זו גרמה לו לצאת למסע אינטנסיבי של חיפוש עצמי, שבו בחן מחדש את אמונות היסוד שלו ושל החברה הישראלית.

במהלך מסעו ערך שינויים קיצוניים באורחות חייו, ולעתים אף שילם מחירים כבדים על בחירותיו. הוא נפגש עם אנשים מכל קצוות הקשת הישראלית וניסה ולעשות איתם שלום. הוא חיפש בכל כוחו דרכים לחינוך ילדים בחֵרוּת מוחלטת, להבריא ממחלות (מנזלת ועד סרטן), להוריד את המשקפיים בלי ניתוח, ובעיקר ״איך לזנק בבוקר מהמיטה במרץ ובחדווה עם שיר על השפתיים״

את החוויות מהמסע שלו הוא שיתף בספר קטן וכחול שיצא לאור ב-1984, שעל כריכתו מופיעה שאלה אחת: "האם יש סיכוי לאהבה?". הספר הפך במהירות לרב-מכר, הודפס במאות אלפי עותקים ותורגם לארבע שפות.

זהו מסע מפרך שעבר דרך בית יתמות, פוגרומים, מלחמות, מוות, דיכוי, אלימות, מחלות, שנאה, חרדה, ייסורים, מאבקים פנימיים ואלפי סימני שאלה. אט אט התגלו לו דרכים להבראה עצמית, לריפוי חברתי ולחיים שכל רגע בהם הוא חדוות יצירה מענגת.

דוד היה ממייסדי החינוך הפתוח בארץ ופיתח שיטות הוראה ייחודיות השמות במרכז את חופש הבחירה ואת חדוות היצירה של התלמידים.

דוד ריפא את עצמו ארבע פעמים ממחלת הסרטן, החזיק בתואר האדם המפוטר בישראל, התגורר בלמעלה מ-30 מקומות והוציא לאור כ-20 ספרים. במהלך שלושים השנים האחרונות לחייו, ניזון רק מסימלאק, תמרים וצימוקים.

נפטר בשיבה טובה ובצלילות בגיל 84. על מצבתו ביקש לכתוב מילה אחת, שמסכמת את חייו: ״ניסיתי!״