שמיטת האדם והטבע

חידוש מערכת היחסים של האדם עם הטבע היא אחד היסודות המרכזיים בהגותו ובחייו של גורדון. לתפיסתו, הטבע אינו רק מקום לבילוי ולשעשוע או נושא למחקר מדעי, וגם אינו רק משאב שמוכרחים לשמור עליו כדי להבטיח את המשך הקיום האנושי. לפי גורדון, הטבע הוא המרחב הבסיסי ביותר למפגש עם מהות חיינו, בהיותו נקי מגבולות תודעה ותרבות אנושיים.

בעיניו של גורדון, מקור החולאים של התרבות האנושית הוא התרחקות האדם מהטבע. אין מדובר ברעיון רומנטי וגם לא בחזרה לאורח חיים פרימיטיבי, אלא ביציאה משדה ההכרה המצומצם ומהאגו הצר אל חיים של חוויה (מילה שגורדון עצמו חידש, כהלחם בין ״חיים״ ל״הוויה״) – חיבור בלתי־אמצעי לכל מרחבי החיים בצורתם הטבעית. הבית צריך להיות פתוח לטבע, וכך גם בית הכנסת, מקום העבודה ומקומות הבילוי, והאדם צריך לצאת אל ההרים, הגבעות, היערות והשדות. אבל חיבור לטבע הוא גם חיבור לעצמי, לנפש ולעולם. הוא מתרחש גם בבית, בתוך הלב פנימה ובמערכות היחסים שלנו עם בני ובנות הזוג. 

רעיונות אלו מהדהדים במיוחד בשנה זו, שנת השמיטה, שמציעה פרקטיקה ליצירת איזון והתחדשות במערכת היחסים שבין האדם לטבע. 

איך נוכל להעמיק את ממד החוויה בחיינו? איך אפשר לחיות את הטבע בתוך סביבה אורבנית? איך יוצרים חיבור חי לטבע? כיצד נוכל לשלב את רעיונות השמיטה במציאות המודרנית שלנו?

שיחה בהשתתפות 

טליה שניידר מתכננת פרמקלצ׳ר ומקימת יערות מאכל, מחברת ספרים רבים בנושאי סביבה וקיימות והקשר שלהם ליהדות

עינט קרמר מייסדת עמותת ׳טבע עברי׳ המקדמת תרבות יהודית סביבתית, מייסדת מיזם ׳שמיטה ישראלית׳

אלחנן לואיס עוסק בחינוך ובחקלאות, מנהל מרכז ׳עם־אדם׳ – מרכז חינוכי בהשראת א״ד גורדון