אוּלַי
מֵעוֹלָם לֹא הִשְׁכַּמְתִּי עִם שַׁחַר לַגָּן,
לְעָבְדוֹ בְּזֵעַת-אַפָּי?
מֵעוֹלָם, בְּיָמִים אֲרֻכִּים וְיוֹקְדִים
שֶׁל קָצִיר,
בִּמְרוֹמֵי עֲגָלָה עֲמוּסַת אֲלֻמּוֹת
לֹא נָתַתִּי קוֹלִי בְּשִׁיר?
מֵעוֹלָם לֹא טָהַרְתִּי בִּתְכֵלֶת שׁוֹקְטָה
וּבְתֹם
שֶׁל כִּנֶּרֶת שֶׁלִּי… הוֹי, כִּנֶּרֶת שֶׁלִּי,
הֶהָיִית, אוֹ חָלַמְתִּי חֲלוֹם?
רחל בלובשטיין סלע נולדה בעיר סראטוב שברוסיה. בגיל 19 נסעה יחד עם אחותה שושנה לטיול בארץ ישראל. השתיים החליטו להישאר בארץ ולהשתתף בבניינה, והתגוררו תחילה ברחובות. לאחר תקופה קצרה עברה רחל להתגורר בחווה החקלאית כנרת, ושם נפגשה לראשונה עם א״ד גורדון. בין השניים נוצרה חברות עמוקה שהובילה לדיאלוג מרתק סביב שאלות חיים קיומיות.
ב־1913 החליטה רחל לנסוע לצרפת ללמוד חקלאות ואמנות. רבים מבני היישוב כעסו עליה וניסו לשכנעה שלא לעזוב את הארץ ואת העבודה החלוצית, אך דווקא גורדון היה זה שעודד אותה ללכת בעקבות נטיית ליבה ולנסוע לצרפת.
בהיותה בחו״ל שמרה רחל על קשר עם גורדון בחליפת מכתבים מרתקת העוסקת בשאלות חיים משמעותיות וביחסים בין בני אדם, יצירה ואמנות. מכתביה של רחל לא שרדו, אך ממכתביו של גורדון ניתן ללמוד על לבטיה של רחל ועל נפשה.
כשחזרה לארץ הגשימה רחל את חלומה והתחילה לפרסם שירים בעברית. את הראשון שבהם הקדישה לגורדון. את רוב שיריה כתבה בתקופה שלאחר חזרתה לארץ – שש שנים, בתנאים לא פשוטים, בדלות ובבדידות, כשהיא מתמודדת עם מחלת השחפת שהרחיקה ממנה את חבריה, שחששו להידבק במחלה, ולבסוף הביאה למותה. היא נפטרה ב־1931, בהיותה בת ארבעים בלבד, ונקברה בבית הקברות במושבה כנרת.
שירי רחל מבטאים נפש אישה בודדה, סוערת ורגישה, בתקופה המרתקת והמתאגרת של העלייה השנייה ושל תחיית היצירה העברית. בכתיבתה הרבתה לעסוק בנושאים כגון כמיהה לאהבה, געגועים, בדידות, החמצה, מותה המתקרב ואהבות נכזבות – לגברים, לרעיונות ולנופים. כתיבתה תמציתית ופשוטה, אך מלאה עומקים ורבדים היוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב. כיום רחל היא מהמשוררות האהובות ביותר בישראל, ושיריה נחשבים לנכסי צאן ברזל של התרבות העברית.
