אתי הילסום

אתי הילסום נולדה בהולנד לפני כ 104 שנה. היא נרצחה באושוויץ ב 1943 בהיותה בת 29. יומניה אשר נכתבו בשנתיים האחרונות לחייה הם מסמך מלא חמלה אהבה ואמון בחיים.

עַכְשָׁו כְּבָר עֶרֶב. הַגּוּף שֶׁלִּי לֹא נֶחְמָד אֵלַי כָּל כָּךְ הַיּוֹם. כְּבָר מַתְחִיל לִהְיוֹת קַר וְגַם לָקְחוּ כְּבָר מִישֶׁהוּ שֶׁהָיָה חוֹלֵה סַרְטָן אָנוּשׁ וְאֶתְמוֹל בָּעֶרֶב נוֹרָה יְהוּדִי לַמָּוֶת בִּרְחוֹב וַן בַּארְלֶה, כְּלוֹמַר מֵעֵבֶר לַפִּנָּה מַמָּשׁ, מִשּׁוּם שֶׁנִּסָּה לִבְרֹחַ. רַבִּים נוֹרִים בְּרֶגַע זֶה לַמָּוֶת, בְּכָל הָעוֹלָם, וַאֲנִי יוֹשֶׁבֶת כָּאן לְיַד הָרַקֶּפֶת הַוְּרֻדָּה-הָאֲדֻמָּה, מִתַּחַת לִמְנוֹרַת הַמַּתֶּכֶת שֶׁלִּי. אֲנִי כּוֹתֶבֶת וְיָדִי הַשְּׂמָאלִית מֻנַּחַת עַל הַתָּנָ"ךְ הַפָּתוּחַ, יֵשׁ לִי כְּאֵב רֹאשׁ וּכְאֵב בֶּטֶן וּבְלִבִּי צְפוּנִים יְמֵי הַקַּיִץ שְׁטוּפֵי הַשֶּׁמֶשׁ בִּשְּׂדֵה הָאַבְרָשׁ וּשְׂדֵה הַתֻּרְמוּס הַצָּהֹב הַמִּשְׂתָּרֵעַ עַד לִצְרִיף הַכִּנִּים.

כְּשֶׁהָיִיתִי שׁוֹכֶבֶת בַּלֵּילוֹת עַל דַּרְגָּשִׁי, בֵּין נָשִׁים וּנְעָרוֹת נוֹחֲרוֹת קַלּוֹת, חוֹלְמוֹת בְּקוֹל, בּוֹכוֹת בְּלַחַשׁ וּמִתְהַפְּכוֹת עַל מִשְׁכָּבָן, שֶׁבִּשְׁעוֹת הַיּוֹם הָיוּ אוֹמְרוֹת: "אֲנִי לֹא רוֹצָה לַחְשֹׁב", "אֲנִי לֹא רוֹצָה לָחוּשׁ", "אֲנִי עוֹד אֶשְׁתַּגֵּע", בַּלֵּילוֹת הָיָה מְמַלֵּא אוֹתִי לִפְעָמִים רֹךְ עָצוּם וְהָיִיתִי שׁוֹכֶבֶת עֵרָה, וְהַמְּאֹרָעוֹת וְהָרְשָׁמִים הָרַבִּים מִדַּי שֶׁל יוֹם אָרֹךְ מִדַּי הָיוּ עוֹבְרִים לְנֶגֶד עֵינַי וְהָיִיתִי אוֹמֶרֶת בְּלִבִּי: 'מִי יִתֵּן וְאֶהְיֶה הַלֵּב הַחוֹשֵׁב שֶׁל הַמַּחֲנֶה. אֲנִי רוֹצָה לַחֲזֹר וְלִהְיוֹת הַלֵּב הַחוֹשֵׁב שֶׁל מַחֲנֵה רִכּוּז שָׁלֵם'.

אֱלֹהִים, הָיִיתִי רוֹצָה לְטַיֵּל בְּבֹא הַיּוֹם בְּכָל אַרְצוֹת עוֹלָמְךָ, יֵשׁ בִּי מַשֶּׁהוּ שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר בִּגְבוּלוֹת וְרוֹאֶה אֶת הַמְּשֻׁתָּף לְכָל בְּרוּאֶיךָ, לַמְרוֹת הַהֶבְדֵּלִים וְהַמִּלְחָמוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶם. וְעַל הַמְּשֻׁתָּף הַזֶּה הָיִיתִי רוֹצָה לְדַבֵּר בְּקוֹל רַךְ וְדַק, אֲבָל בְּשֶׁטֶף וּבְשִׁכְנוּעַ. תֵּן לִי אֶת הַמִּלִּים וְאֶת הַכֹּחַ. אֲבָל קֹדֶם כֹּל אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת בַּחֲזִית וּבֵין הָאֲנָשִׁים הַסּוֹבְלִים. וְאָז תִּהְיֶה לִי הַזְּכוּת לְדַבֵּר, נָכוֹן? שׁוּב וָשׁוּב גּוֹאֶה בִּי הַגַּל הַקָּטָן וְהַמְּעוֹדֵד, שׁוּב וָשׁוּב, גַּם בִּרְגָעִים קָשִׁים. הַחַיִּים יָפִים כָּל כָּךְ. אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר אֶת הַתְּחוּשָׁה הַזֹּאת. הִיא לֹא מְעֻגֶּנֶת בַּמְּצִיאוּת שֶׁאֲנַחְנוּ חַיִּים בָּהּ. אֲבָל הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ הַמְּצִיאוּת הַיְּחִידָה, יֵשׁ עוֹד מְצִיאוּיוֹת מִלְּבַד הַמְּצִיאוּיוֹת שֶׁבָּעִתּוֹנִים וּבַשִּׂיחוֹת הַנִּלְהָבוֹת וְהַשִּׁטְחִיּוּת שֶׁל אֲנָשִׁים מְבֹהָלִים. הֲרֵי קַיֶּמֶת גַּם הַמְּצִיאוּת שֶׁל הָרַקֶּפֶת הַקְּטַנָּה הַוְּרֻדָּה-הָאֲדֻמָּה, וְשֶׁל הָאֹפֶק הָרָחָב הַמָּצוּי מֵעֵבֶר לַמְּהוּמָה וְלַמְּבוּכָה שֶׁל זְמַנֵּנוּ.

אֱלֹהִים, תֵּן לִי שׁוּרַת שִׁיר אַחַת קְטַנָּה בְּיוֹם, וְגַם אִם לֹא יִהְיֶה לִי נְיָר לִכְתֹּב אוֹתָהּ עָלָיו, וְלֹא תִּהְיֶה לִי מְנוֹרָה לִכְתֹּב לְאוֹרָהּ, אֶלְחַשׁ אוֹתָהּ אֶל עֵבֶר שָׁמֶיךָ הָרְחָבִים, בָּעֶרֶב. אֲבָל תֵּן לִי מִדֵּי פַּעַם שׁוּרָה אַחַת קְטַנָּה שֶׁל שִׁיר.