שער הכוונות

צ׳לנית, זמרת ויוצרת המביאה לבמה יצירה שורשית, פיוטית ונועזת. בקול נשי וחם היא שוזרת עברית קדומה ומודרנית, ונוגעת בחוויה האנושית על שלל גווניה — מהצללים, צרות העין ותאוות הבצע, ועד למשאלות, לבקשות ולתפילות הלב העמוקות ביותר.

בשנת 2025 הוציאה את אלבום הבכורה שלה ״מן-גינה״. באפריל 2026 הוציאה את השיר ״שיהא בי את האומץ״, שהפך להמנון של תקופה.

מופע עם הרכב חדש: כלי הקשה — נור בר גורן | גיטרה — אריאל ברלי

אחרי שנים שבהן נעלם מהבמות, הוא חוזר אלינו עם מופע חדש במיוחד לפסטיבל, ואנחנו מתרגשים מאוד.

קראו לו ״השרברב המזמר״. בימים תיקן צינורות, ובלילות כתב על כל מה ששבור. את האלבום הראשון הדפיס ב-250 עותקים, בשביל החברים. את השלישי כבר מימן הקהל שנשבה בקסם.

הוא מפרק את השפה ומרכיב אותה מחדש כמו צנרת, עד שהמילים זורמות שוב. הוא מנגן בבעירה ומופיע בטוטאליות, עם כל הגוף והנשמה. שירי מחאה, אהבה וכאב, עם הומור עוקצני, עברית עמוקה ולב פתוח.

״חמישים שנות קיום. שלושים שנות יצירה.
דברים אשר ראו אור ודברים שלא.
בגיטרה ובפסנתר, בשיר ובסיפור,
בהומור, בכאב, בביקורת ובאהבה.
לפני שש שנים התפרקתי, ועכשיו אני מתאחד מחדש״

איה זהבי פייגלין כותבת ושרה בלי פילטרים, ומשלבת הומור, כאב ומלודיות נפלאות. השירים שלה נולדים מהשבירות והופכים אותה לתקווה. הם שוזרים את מצב הרוח האישי והלאומי, ונושאים את התפילה של הלבבות הבודדים ושל האנשים הרגישים שחיים פה.

במופע הטרובדור שלה, רק היא והגיטרה, היא תשיר את השירים האהובים מתוך ששת האלבומים שכתבה והלחינה, כמו ״גיבור״, ״כל הסיבות״, ״ספורט״, ״מגיע לי טוב״ ו״למעלה למטה״, וגם שירים של אחרים שהיא אוהבת.

מופע מיוחד לפסטיבל, המוקדש לאלבומה האחרון ״לחיות״, בליווי רפאל כהן בגיטרה. בגרסה אקוסטית, אינטימית וכמעט טקסית, השירים מקבלים פרשנות חדשה, חשופה וחופשית, שמאפשרת מפגש קרוב במיוחד עם המילים, עם הלחנים ועם קולה יוצא הדופן.

היא כותבת אל האנשים הכי קרובים לה: אחות, אהוב, חבר שנשבר. שירי נחמה ואהבה, שחושפים בתוך השבר ניצוץ של תקווה. המוזיקה שלה נעה בטבעיות בין מזרח למערב, בין כאב עמוק לשמחה גדולה, ובין עדינות לעוצמה.

הנוכחות הבלתי אמצעית שלה, ההומור והחופש הבימתי יוצרים חיבור עמוק עם הקהל, שלעיתים מגיע עד אקסטזה. מופע של שירים, של קול ושל מפגש אנושי חי.

כבר יותר משלוש שנים שהחיים כאן מעורערים, והלב מחפש מקום לנוח, להרגיש ולהתאחות. במופע מקור שנוצר במיוחד לפסטיבל, סלומה מביאה שירים חדשים שנולדו מתוך התקופה הזו לצד שירים מוכרים, ומבקשת לרפא דרך המוזיקה, לחבר ולהזכיר לנו את מה שמשותף לכולנו.

סלומה (שלומי שפירא) היא זמרת, יוצרת ומפיקה. היא כותבת בעברית ובספרדית, ושיריה, המושפעים ממוזיקת הפולקלור של ברזיל ודרום אמריקה, משלבים פולק, טרופיקליה ופופ אמוני. אלבום הבכורה שלה, ״רוחות״, נולד מתוך תהליך ריפוי עמוק שעברה בעקבות משבר נפשי, בין היתר דרך רפואת הג׳ונגל של האמזונס. על התהליך הזה היא מספרת בפתיחות:

״בכיתי ים של דמעות, צרחתי,
כאבתי, השתוללתי, צחקתי,
התייאשתי והתמלאתי שוב תקווה,
מתתי ונולדתי ואז שוב,
ומתוך כך נולדה מוזיקה חדשה בעולם״

על הבמה היא מביאה איתה את הג׳ונגל: כלי הקשה, שירי רפואה ושירים לאמא אדמה ולה׳ יתברך, מהיערות ועד המדבריות. זה קול של ריפוי ותקווה, עם קרבה, כאב וכנות בלי פשרות.

הוא גדל בהרי חברון, בילה את נעוריו במדבריות של מצפה רמון, ואז עבר אל העיר הגדולה. כבר עשרים וחמש שנה סיני תור שר געגועים: ביערות ובמדבריות, בהתוועדויות ובפסטיבלים, ובכל מקום שיש בו מדורה וגיטרה.

בשירים שלו הוא משלב פסוקים מתהילים, תפילות אישיות, ניגונים עתיקים, גרוב עמוק וקריצה שמזכירה שכולנו לובשים איזו תחפושת. במופע מיוחד לפסטיבל הוא ינגן את השירים האהובים לצד שירים חדשים.