הילולת א.ד. גורדון 2017 // אֲנִי מְבַקֵּשׁ לֵב דּוֹפֵק, נֶפֶשׁ חַיָּה

אֲבָל אֵיזֶה נְשָׁמָה מוּזָרָה נָתַן בִּי אֱלוֹהִים, שֶׁהִיא נִמְשֶׁכֶת דַּוְקָא אֶל הָאָדָם, אֶל נֶפֶשׁ הָאָדָם, נִמְשֶׁכֶת – וְנִכְוָה אוֹ נִקְפֵּאת מָקוֹר. יֵשׁ שֶׁנִּדְמֶה לְךָ: הִנֵּה הָאָדָם, הִנֵּה הַנֶּפֶשׁ. אֲבָל דַּי בְּדִבּוּר אֶחָד, בְּמִלָּה אַחַת, בְּמַבָּט אֶחָד, בִּתְנוּעָה אַחַת, – וְאַתָּה רוֹאֶה תְּהוֹם בֵּין נַפְשְׁךָ וּבֵין הַנֶּפֶשׁ הַהִיא. וְאַתָּה נוֹפֵל לְתוֹךְ הַתְּהוֹם, נוֹפֵל וְנִשְׁבַּר כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר. וְאֶל תֹּאמְרִי: כָּךְ הוּא הָאָדָם, כָּךְ הוּא עַל פִּי עֶצֶם מַהוּתוֹ, וְאֵין לְשַׁנּוֹת מָה שֶׁעִוֵּת הַטֶּבַע. לֹא! אַל תּוֹצִיאִי דִּבָּה עַל הַטֶּבַע! 'אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם יָשָׁר' – רַק הִתְרַחֲקוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם מִן הַטֶּבַע הֵבִיאָה אוֹתוֹ לִידֵי כָּךְ. אֶת זֶה אֲנִי רוֹאֶה מֵעַצְמִי, מִנַּפְשִׁי, וְאֶת זֶה אֲנִי רוֹאֶה גַּם מֵאֲחֵרִים, מִכָּל נֶפֶשׁ־אָדָם חַיָּה.