אני חי עם גורדון ועם תורתו כבר שלושים שנים. התחלתי לקרוא בכתביו בצעירותי, בקיבוץ שער הגולן. תורתו סקרנה אותי. למדתי ממנה על מרחבים ועומקים של הנפש. על יכולת להתפעם. על פתיחות כלפי ההוויה וקשב לנסתר, לבלתי מובן. ועל היכולת של אדם לגדול, כמוהו, לעומק ולרוחב ולגובה. במשך כמה עשורים למדתי ולימדתי על גורדון ותורתו. נוכחתי יותר ויותר שהוא חי מתוך דיוק פנימי, ושתורתו מצביעה על כיוון משמעותי שיש לו רלוונטיות עמוקה לחיים היום. אבל איה הדרך? כיצד להתקרב? איך לממש את האמת שבדבריו כך שתפרה את חיי? חשתי במחסום. הרגשתי שגורדון התקשה לנסח משהו חשוב, שאני לא ידעתי לפענח. מרכז תורתו נותר סגור בפניי.
לפני כעשר שנים התחלתי ללמוד את תורתה של ימימה אביטל – חשיבה הכרתית. הנפש, לפי ימימה, היא אורגניזם צומח שלצמיחתו חוקיות פנימית מיוחדת. עיקר התהליך אינו בהבנה שכלתנית חיצונית של כוחות הנפש, אלא בהפנמתם בחיים, בבנייה של הנפש. כך, למשל, במקרים של עומס – שכבות מיותרות בנפש, הנובעות מפחדים, כאבים והגנות שחוסמים אותנו מהתייחסות ישירה למציאות – תורתה של ימימה מאפשרת התקרבות לנוכחות, לחיבור פנימי לכאן־ועכשיו, ומתוך כך טיפוח הכרה בריאה המצמיחה את הנפש. ככל שלמדתי יותר על עצמי דרך ימימה, הבנתי שהנוכחות היא מרכז תורתו של גורדון, גם אם הוא לא השתמש במושג הזה. אצל ימימה מצאתי את הדרך שחסרה לי – דרך של התקרבות לתורתו של גורדון.
*
בין הראש ללב, בין גורדון לימימה, בין הקיום להוויה. מפגש בין תלמיד של א״ד גורדון לתלמידתה של ימימה אביטל
שיחה בהשתתפות
אילון שמיר עוסק בתורתו של גורדון יותר משלושה עשורים כחוקר וכמורה באקדמיה ובמכינות קדם־צבאיות. מחבר הספר ׳בשביל החיים: תורת הנוכחות של א״ד גורדון׳
עידית שלו תלמידתה של ימימה אביטל, פסיכותרפיסטית ומנחה ללימודי ימימה – התפתחות חשיבה הכרתית למעלה מ30 שנה