שמאן שמאן

״המאמין הגדול והסובל הגדול הגיע לעיתים קרובות להתלהבות פנימית. גורדון לא יכול לסבול פנים קודרים ודרש מחבריו שמחה ועליזות. ׳צעירים אתם׳, היה מוכיח, ׳היכן חדוות הנוער? מה הקדרות הזאת ומה הזקנה הזו השטוחה על פניכם?׳ ריקוד היה דורש, ובדפיקות צעדיו העקשניים, בעיניו המלאות רחמים ותום ילדות, טוב לב ואהבה לאין גבול, היה מניח את ידיו על שכמך בעיגול המחול, וגלים גלים של שמחה היו יורדים וננסכים בלב...״