מפוטרים, משוגעים, הוזים, חוזים, מבקשי בריאות וחדוות יצירה
מוזמנים להילולת מורנו וחברנו האהוב.
האיש שלחם בחירוף נפש נגד העצבות
הפך את החולי למחול, את הממאיר למאיר, את האויש! ליש!
ובחר להיוולד בכל רגע מחדש
זועק, לוחם, חולם וילד נצחי
בתכנית:
סדנת משחק הקלפים ✹ הקרנת סרט נדיר ✹ סיפורים ותובנות מאת ילדיו ותלמידיו
השקת מהדורה חדשה לספר חלום השלום ✹ תמרים וצימוקים ✹ שירים וריקודים
☜ נולדנו בשביל להתעלס עם החיים בכל יום! בכל שעה! בכל רגע! ☞
חמישי כה אלול 18.9
שערי צדק הישן
יפו 161 ירושלים
לרכישת המהדורה החדשה של חלום השלום
דוד בן יוסף היה כותב על פתקים. מכתבים לעצמו ולבוראו, מנטרות מחזקות, מילים עוצמתיות ומספרים. את הפתקים הוא היה מפזר בביתו כדי להזכיר ולהדהד לעצמו את המסרים.
סדנת 'משחק הקלפים' היא סדנה שדוד עצמו הגה והיה מבצע אותה בסדנאות המיוחדות שלו. במהלך הסדנה פורשים את הקלפים על הרצפה ומסתובבים ביניהם. כל משתתף בוחר קלף אחד שמדבר אליו, מעצבן אותו, מסקרן אותו או עושה לו טוב, ובאמצעות זה מתפתח שיח על מה שהפתקים מהדהים לנו ועל דמותו של דוד. מטרת משחק הקלפים היא לפתוח פתחים קטנים לנושאים הגדולים של החיים.
דוד בן יוסף הוא מורי ורבי לענייני נפש האדם, בריאות הגוף וחינוך. הוא עזר לי לסלול את השביל המיוחד והיחיד שלי. הוא גם היה שכן וחבר יקר, למרות שהיה בינינו הפרש של 50 שנה. דוד היה איש אמת ונון־קונפורמיסט קיצוני, הייתה לו חוכמת חיים עמוקה מני ים ויכולות רגשיות עוצמתיות. הוא עבד את עבודת החיים, בנפש ובגוף, כשהכול הוא עושה לשם שמיים, עם אפס רווחים. לאחר מותו עסקתי בהוצאת ספר וסרט עליו ועל משנתו.
בהנחיית
ספי גלדצהלר תלמידו וחברו של דוד בן יוסף. מורה דרך ירושלמי, מוזיקאי, סופר ודוקטורנט לפילוסופיה יהודית
דוד בן יוסף נולד בשנת 1933 למשפחה חרדית במאה שערים, שהייתה ידועה כמשפחה הענייה ביותר בירושלים. כשהיה בן 3 נפטרה אמו, ודוד עבר לגדול אצל סבו. כמה שנים לאחר מכן נטש את מאה שערים בזעם, גזר את פיאותיו ועבר לגור בקיבוץ.
במלחמת ששת הימים, ניצל בשנייה האחרונה מטנק מצרי שניסה לרמוס אותו. חוויה מטלטלת זו גרמה לו לצאת למסע אינטנסיבי של חיפוש עצמי, שבו בחן מחדש את אמונות היסוד שלו ושל החברה הישראלית.
במהלך מסעו ערך שינויים קיצוניים באורחות חייו, ולעתים אף שילם מחירים כבדים על בחירותיו. הוא נפגש עם אנשים מכל קצוות הקשת הישראלית וניסה ולעשות איתם שלום. הוא חיפש בכל כוחו דרכים לחינוך ילדים בחֵרוּת מוחלטת, להבריא ממחלות (מנזלת ועד סרטן), להוריד את המשקפיים בלי ניתוח, ובעיקר ״איך לזנק בבוקר מהמיטה במרץ ובחדווה עם שיר על השפתיים״.
את החוויות מהמסע שלו הוא שיתף בספר קטן וכחול שיצא לאור ב-1984, שעל כריכתו מופיעה שאלה אחת: "האם יש סיכוי לאהבה?". הספר הפך במהירות לרב-מכר, הודפס במאות אלפי עותקים ותורגם לארבע שפות.
זהו מסע מפרך שעבר דרך בית יתמות, פוגרומים, מלחמות, מוות, דיכוי, אלימות, מחלות, שנאה, חרדה, ייסורים, מאבקים פנימיים ואלפי סימני שאלה. אט אט התגלו לו דרכים להבראה עצמית, לריפוי חברתי ולחיים שכל רגע בהם הוא חדוות יצירה מענגת.
דוד היה ממייסדי החינוך הפתוח בארץ ופיתח שיטות הוראה ייחודיות השמות במרכז את חופש הבחירה ואת חדוות היצירה של התלמידים.
דוד ריפא את עצמו ארבע פעמים ממחלת הסרטן, החזיק בתואר האדם המפוטר בישראל, התגורר בלמעלה מ-30 מקומות והוציא לאור כ-20 ספרים. במהלך שלושים השנים האחרונות לחייו, ניזון רק מסימלאק, תמרים וצימוקים.
נפטר בשיבה טובה ובצלילות בגיל 84. על מצבתו ביקש לכתוב מילה אחת, שמסכמת את חייו: ״ניסיתי!״