אמונה אלון ♡ דַּבְּרוּ עַל לֵב

שיחה מלאת אור והשראה עם הסופרת הנפלאה אמונה אלון. מחברת רומנים מעולים כמו ׳ותכתבו: אהובתנו׳, ׳שמחה גדולה בשמים׳ וגם ספרי ילדים רבים שזכו לפופולריות רבה. כותבת בלשון צלולה, פיוטית ומדויקת המתבוננת בעין רגישה ואמיצה על אנשים ועל העולם ומספרת סיפור קולח ואותנטי שנקרא בנשימה עצורה. היא שוזרת רוח וחזון, חיים ואלוהים, בתוך היומיום, השגרה, החיכוך והשחיקה ומיטיבה לבטא את האנושיות הפגיעה והשבירה. ספרה האחרון ״נפשנו חיכתה״ הוא מסע אישי נוגע ללב בעקבות שורשי משפחתה ובני בעלה שנפטר ממחלה, שבאופן מסתורי מצליח להדהד לסיפורו האישי של הקורא.

רביעי | 11.12 | י' בכסלו | המרחב החברתי, שערי צדק הישן, יפו 161, ירושלים

♡

דַּבְּרוּ עַל לֵב
פגישות נועזות, אינטימיות, מצחיקות ומגומגמות עם יוצרות ואמנים מכל הספקטרום של ארץ הקודש. שיחה פתוחה לתוך הלילה, על טקסטים מחוללי השראה ועל יצירה קיומית.

לכל האירועים בסדרה

טקסטים שהוקראו בשיחה

מתוך נפשנו חיכתה – אמונה אלון

בשבוע שאחרי פסח הציעו לי ללכת לבקר אותו. לא אמרו שהכוונה לביקור פרידה, אבל הבנתי שזה מה שזה ובסוף יום לימודים אחד יצאתי מתיכון "חורב" לבנות, ירדתי ברחוב שטראוס ובמקום להמשיך ישר, אל רחוב המלך ג'ורג' והביתה, פניתי לרחוב יפו וצעדתי במהירות על פני כיכר הדווידקה ועל פני שורת החנויות החיצונית של שוק מחנה־יהודה. השוק שקק. אנשים מיהרו לכאן ולשם כאילו לעולם לא ימותו. בפינת הרחובות יפו ועץ־חיים היתה המדרכה ספוגה בדם ובנוצות, וריח העופות השחוטים התערבב בריחות שפרצו מתוך שקים פתוחים של רוזמרין קינמון וזעתר. בית החולים "שערי צדק" שכן במבנה קומתיים ארוך ומסוגנן שחלונותיו מקושתים, מרפסתו החזיתית מעוטרת בכרכובים מסולסלים ואת שער הכניסה שלו ממסגר משקוף אבן מפואר. כשנבנה אמר עליו אליעזר בן יהודה שהוא הבית היפה ביותר בירושלים, אך בנעוריי היו אבניו צהובות מרוב שנים. את החומה המקיפה אותו כיסו שכבות על גבי שכבות של מודעות אבל, ובאולם המבואה הנהדר-לשעבר הִכּתה בַּנכנסים צחנת ליזול. בחדרו שבמחלקה הפנימית נגה אליי מבטו של סבא מתוך פניו שלא אראה עוד. כסמוך לתקרה המקומרת דאה מלאך המוות ואני עמדתי שם בחולצת הכפתורים ובחצאית הקפלים של תלבושת בית הספר, באיברים שמוטים ובשיער חום אסוף בקוקו. עמדתי אל מול מוטל בן פייגא, אל מול הרב מרדכי הכהן, אל מול סבי רך המבט. עמדתי ולא ידעתי מה לומר.

סבא נפטר מן העולם הזה בבוקר יום ה' באייר, חג העצמאות העשרים וארבעה של מדינת ישראל. בערב הקודם חזר וביקש שיקברו אותו בהר הזיתים, על יד פייגא אמו. ובחצי הלילה, בזמן שאומרים בו תיקון רחל ולאה, ונעמה רוחו למשמע רעם שירתם של האלפים שרקדו במורד רחוב יפו מישיבת "מרכז הרב" אל הכותל המערבי. בעיניו העצומות ראה את כל הדורות כולם עולים ובאים לירושלים, עולים ובאים בשיירה ארוכה ארוכה, השור הולך לפניהם בקרניים מצופות זהב והחליל מתרונן, ומלאכי השרת מתקבצים ממעל כבני אדם שנקהלים לחזות בשמחת חתן וכלה.

והוא נאסף אל אבותיו, כפות ידיו מונחות על המיטה פשוטות ומוותרות.

מתוך נאומו של ש"י עגנון בעת קבלת פרס נובל, שטוקהולם 1966

מתוך קטסטרופה היסטורית, שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו, נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עליי כמי שנולד בירושלים. בחלום בחזון לילה ראיתי את עצמי עומד עם אחיי הלויים בבית המקדש כשאני שר עמהם שירי דוד מלך ישראל. נעימות שכאלה לא שמעה כל אוזן מיום שחרבה עירנו והלך עמה בגולה. חושד אני את המלאכים הממונים על היכל השירה שמיראתם שאשיר בהקיץ מה ששרתי בחלום, השכיחוני ביום מה ששרתי בלילה, שאם היו אחיי בני עמי שומעים לא היו יכולים לעמוד בצערם מחמת אותה הטובה שאבדה להם. כדי לפייס אותי על שנטלו ממני לשיר בפה, נתנו לי לעשות שירים בכתב.

משבט לוי אני בא ואני ואבותיי מן המשוררים שבבית המקדש היינו ומסורת קיבלנו במשפחת בית אבותיי שמזרעו של שמואל הנביא אנו באים ושמו נקרא עליי.

בן חמש שנים הייתי כשכתבתי את שירי הראשון. מתוך געגועים על אבא כתבתיו. מעשה ונסע אבא ז"ל לרגל עסקיו. תקפו עלו געגועיי עליו ועשיתי שיר. מכאן ואילך עשיתי שירים הרבה. מכל השירים שעשיתי לא נשתייר כלום. בית אבא שהנחתי שם חדר מלא כתבים נשרף במלחמה הראשונה ונשרפו עמו כל שהנחתי שם. והאומנים הצעירים, החייטים והסנדלרים, שהיו שרים את שיריי בשעת מלאכתם, נהרגו במלחמה הראשונה, ואותם שלא נהרגו במלחמה, מקצתם נקברו חיים עם אחיותיהם בבור שכרו לעצמם בפקודת האויב ורובם נשרפו במשרפות אושוויץ עם אחיותיהם שפיארו את עירנו ביופיים והנעימו בקולן המתוק את שיריי.

כגורל השרים והשרות שעלו הם ושיריי באש היה גורל הספרים שעשיתי אחר כך. כולם כאחד עלו בלהב השמיים בדליקה שנפלה בביתי בלילה אחד בהומבורג עיר הרחצה ואני מוטל הייתי חולה בבית החולים. ובתוך הספרים שנשרפו היה רומן גדול של שישים גיליונות דפוס שהודיע עליו המו"ל, שהוא עומד להוציא את החלק הראשון. עם הרומן הזה – בצרור החיים שמו – נשרף כל מה שכתבתי מיום שירדתי מארץ-ישראל לגולה, וכן ספר שעשיתי עם מרטין בובר. מלבד ארבעת אלפים ספרים עבריים שרובם באו לי בירושה מאבותיי ומקצתם קניתי מכספי שקימצתי מלחמי.
אמרתי כאן מיום שירדתי מארץ-ישראל ולא סיפרתי עוד שדרתי בארץ-ישראל. ובכן אספר.

בן תשע-עשרה שנה ומחצה עליתי לארץ-ישראל לעבוד אדמתה ולאכול מיגיע-כפיי. מפני שלא מצאתי עבודה ביקשתי לי את פרנסתי ממקום אחר. נעשיתי מזכיר של ועד חובבי ציון ומזכיר של המועצה הארצי-ישראלית שהייתה מעין הפרלמנט בדרך, וכן הייתי המזכיר הראשון של בית משפט השלום. על ידיהם זכיתי להכיר פנים אל פנים כל אדם בישראל, ואותם שלא הכרתי על ידי אותן המשרות הכרתי מתוך אהבה ורצון להכיר את בני-עמי. קרוב לוודאי שבאותן השנים לא היה בארץ-ישראל איש או אישה או תינוק שלא הכרתי.
אחר שריפת כל קנייניי נתן ה' חכמה בלבי ובעטי. אף עשיתי ספר על מתן-תורה וספר לימים נוראים וספר על ספריהם של ישראל שנתחברו מיום שניתנה תורה לישראל. בימי ישיבתי בירושלים כתבתי סיפורים גדולים עם קטנים. מקצתם נדפסו, רובם עדין בכתובים.

כבר סיפרתי שראשית מעשי שירי מתוך געגועים על אבא באו. אף ראשית לימודי מאבא בא לי וכן מן הדיין שבעירי. קדמו להם שלושה מלמדים שלמדתי אצלם בזה אחר זה משנת שלוש ומחצה לחיי עד שנעשיתי בן שמונה ומחצה.

רבותיי בשירה ובספרות מי הם? דבר זה שנוי במחלוקת. יש רואים בספרי השפעות של סופרים שאני בעניי אפילו את שמותיהם לא שמעתי ויש רואים בספרי השפעות של משוררים שאת שמותיהם שמעתי ואילו את דבריהם לא קראתי. דעתי אני מה היא? ממי קיבלתי יניקה? לאו כל אדם זוכר כל טיפת-חלב ששתה מה שמה של אותה פרה ששתה מחלבה. כדי שלא להוציאכם חלק אנסה לברר ממי קיבלתי מה שקיבלתי.

ראשון לכולם כתבי הקודש, מהם למדתי לצרף אותיות. שניים להם משנה ותלמוד ומדרשים ופירוש רש"י על התורה. אחריהם הפוסקים ומשוררינו הקדושים וחכמי ימי הביניים ובראשם אדוננו הרמב"ם ז"ל.

משהתחלתי לצרף אותיות לועזיות קראתי כל ספר שנזדמן לידי בלשון גרמנית ובוודאי קיבלתי מהם כפי שורש נשמתי. מקוצר הזמן לא אעסוק בביבליוגרפיה ולא אזכיר שמות. אם כן למה פרטתי את ספרי היהודים? מפני שהם העמידוני על עיקרי. ולבי אומר לי שהם המליצו עלי לזכות בפרס נובל.

השפעה אחרת קיבלתי מכל איש ומכל אישה ומכל תינוק שנזדמנו לי בדרכי הן יהודים הן אינם יהודים. שיחות הבריות, סיפורי מעשיהם נחקקו בלבי ומהם עלו על עטי. כיוצא בהם מראות הטבע. ים המלח שרואה הייתי בכל יום מגג ביתי עם הנץ החמה, נחל ארנון שטבלתי בו, לילות שעשיתי עם חסידים ואנשי מעשה בחצות לילה אצל הכותל המערבי, עיניים נתנו לי לראות את ארצו של הקב"ה שנתן לנו את העיר ששיכן שמו עליה.

כדי לא לקפח שכר כל ברייה חייב אני להזכיר בהמות חיות ועופות שלמדתי מהם. כבר אמר איוב, (פרק ל"ה פסוק י"א) מַלְּפֵנוּ מבהמות ארץ ומעוף השמיים יחכמנו. מקצת מה שלמדתי מהם כתבתי על ספרי. אבל חוששני שלא למדתי כל צרכי. הרי ששמעתי קול כלב נובח, קול ציפור מצייצת, קול תרנגול קורא, איני יודע אם מודים לי על כל מה שסיפרתי עליהם, אם קוראים עלי תיגר.

מה לילוד אישה בינינו? שבת פח ע"ב

ואמר רבי יהושע בן לוי:
בשעה שעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה:
ריבונו של עולם, מה לילוד אישה בינינו?
אמר להן: לקבל תורה בא.
אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו? ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, אשר תנה הודך על השמים!" (תהלים, ח, ב)
אמר לו הקב"ה למשה: החזר להן תשובה.
אמר לפניו: רבש"ע, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם.
אמר לו: אחוז בכיסא כבודי וחזור להן תשובה. (…)
אמר לפניו: ריבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה?
– אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים.
אמר להן: למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם? תורה למה תהא לכם?
שוב: מה כתיב בה?
– לא יהיה לך אלהים אחרים.
– בין עמים אתם שרויין, שעובדין עבודת גילולים?
שוב: מה כתיב בה… קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם?
מיד הודו לו להקב"ה, שנאמר: "ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ" (תהלים ח, י), ואילו "תנה הודך על השמים" לא כתיב.
מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר, שנאמר: "עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם" (תהלים ס"ח). בשכר שקראוך אדם, לקחת מתנות.
אף מלאך המוות מסר לו דבר, שנאמר:" ויתן את הקטורת ויכפר על העם" (במדבר י"ז י"ב), ואומר: "ויעמוד בין המתים ובין החיים, ותיעצר המגיפה" (שם, י"ג).
אי לאו דאמר ליה, מי הווה ידע.

טיוטת השיר לו יהי – נעמי שמר