רעיון העבודה תופס מקום רב בהגותו ובחייו של גורדון. לשיטתו, העבודה אינה רק כלי הכרחי לסיפוק צרכים, או אמצעי לצבירת כסף ורכוש, אלא שער ליצירת חיבור עמוק לחיים. גורדון מזמין אותנו, באמצעות העבודה, להפוך את החיים למרחב ליצירה ולחוויה. במקום לצבור כסף כדי לקנות עוד נכסים, הוא מציע ליצור את הנכסים, לגלות את האושר באמצעות העמל והדיאלוג היצירתי, ולעבוד בעבודה שתהיה ״מרחב לכל אדם להביא לידי גילוי את עצמותו באופן היותר שלם״.
בהתאם לכך, בהגיעו לארץ, גורדון הקפיד לא להתפרנס מפקידות או ממסחר, ובטח שלא מתרומות. למרות גילו המבוגר, ואף שלא היה מנוסה בעבודה גופנית קודם לכן, התעקש להצטרף לפועלים הצעירים לעבודת הכפיים המפרכת בשדות ובמטעים.
מאה שנה עברו, ויש שיגידו שרעיון העבודה של גורדון כבר אינו רלוונטי בעידן הטכנולוגי שלנו, אולם למעשה הוא רלוונטי יותר מאי פעם. אנחנו מתקרבים לעידן שבו לא נצטרך לעבוד. כבר עכשיו, עבודת הכפיים המרכזית בתרבות שלנו היא הקלדה במחשב. ככל שעובר הזמן, יותר ויותר מכונות מחליפות אותנו בעבודות הפיזיות שלנו. מה אנחנו עושים בזמן שנותר? במקום לצפות בנטפליקס, לצבור כסף, לבזבז אותו או לשכוח בכל דרך אחרת מהבעיות הקיומיות שלנו, גורדון מציע דווקא להיזכר: לעסוק באופן יזום בעבודה, ובפרט בעבודת כפיים ועבודה בטבע, ככלי להתפתחות, ליצירה ולמפגש עם ההוויה.
האם אפשר לאהוב לעבוד? איזה טעם יש במגע הישיר של האדם עם הטבע? איך אפשר למצוא יצירתיות ותשוקה בעבודת כפיים? איך אפשר להפסיק לשרוד את החיים ולהתחיל לחיות אותם?
שיחה בהשתתפות
רם איזנברג אדריכל סביבה, הבעלים של REED – משרד לאדריכלות נוף ועיצוב סביבה.
אליק פלמן מרצה לפילוסופיה ואיכר, גר בבקתת עץ ואדמה שבנה בגליל וחי חיים אוטרקיים.
נועם ראוזניץ מגלף בעץ בטכניקות מסורתיות.
אלחנן לואיס עוסק בחינוך ובחקלאות, מנהל מרכז ׳עם־אדם׳ – מרכז חינוכי בהשראת א״ד גורדון.