דוד בן יוסף: לְחַיִּים! לחוות חדוות יצירה ייחודית משמעותית בכל רגע

דוד בן יוסף. יוצר, סופר, מחנך, אדם. איש שכל חייו הוקדשו ללמידה:

איך לזנק מהמיטה בהתלהבות בבוקר!

איך להפוך אויש ליש!

איך להפוך אין אונות לאון אונות!

איך להפוך חבלי מוות לחבלי לידה!

איך להשתלב בתנועה לְחַיִּים!

איך לחוות חדוות יצירה ייחודית משמעותית בכל רגע!

הוא נולד בשנת 1933 למשפחה חרדית במאה שערים, שהייתה ידועה כמשפחה הענייה ביותר בירושלים. כשהיה בן 3 נפטרה אמו, ודוד עבר לגדול אצל סבו. בגיל צעיר נטש את הדת ואת מאה שערים ועבר לגור בקיבוץ. לאחר מכן חזר בתשובה והתחתן. בעקבות מחלת הסרטן שפקדה אותו, יצא למסע מרתק של חקירה עצמית ברחבי הארץ ובמרחבי ליבו.

במהלך המסע חקר את אמונות היסוד האישיות שלו ושל החברה הישראלית, את הגוף, את הנפש, תוך שהוא עורך שינויים קיצוניים בחייו. את החוויות מהמסע שלו הוא שיתף בספר קטן וכחול שיצא לאור ב־1984, שעל כריכתו מופיעה שאלה אחת: "האם יש סיכוי לאהבה". מהר מאוד הספר הפך לרב מכר, והודפס במאות אלפי עותקים.

דוד היה מראשוני הדוגלים בחינוך הפתוח בארץ ופיתח שיטות הוראה ייחודיות תוך שימת דגש על חדוות היצירה של התלמידים. דוד נרפא ארבע פעמים ממחלת הסרטן, החזיק בתואר האדם המפוטר בישראל, התגורר בלמעלה מ־30 מקומות והוציא לאור כ־20 ספרים. במהלך שלושים השנים האחרונות לחייו ניזון רק מסימילאק, תמרים וצימוקים.

נפטר בשיבה טובה ובצלילות בגיל 84. על מצבתו ביקש לכתוב מילה אחת: ״ניסיתי!״

כתביו וחייו של דוד בן יוסף מתכתבים בצורה מופלאה עם כתביו וחייו של אהרן דוד גורדון.

שיחה מיוחדת לזכרו של דוד בן יוסף בהשתתפות תלמידיו ומשפחתו.

דוד בן יוסף: להפוך חבלי מוות לחבלי לידה

תיעוד עוצמתי של מפגש שקיימנו עם דוד בן יוסף בביתו בקשת.

אי שם בקיץ 2012, ערכנו יום צילומים עבור קמפיין מימון המונים למגזין כביש אחד. החלטנו לצלם בווידאו כמה מהכותבים של המגזין, וקבענו עם דוד שנגיע בצהריים לביתו שברמת הגולן.

התעכבנו מאוד אצל המרואיין הראשון, אחר כך טעינו בדרך, הרכב שלנו נתקע בבוץ ובסוף גם הגלגל האחורי התפנצ'ר. וככה הגענו לדוד כמה שעות טובות אחרי שהשמש שקעה, נבוכים, סחוטים ועייפים. כשהתחלנו להתנצל על האיחור המוגזם, דוד השתיק אותנו ואמר לנו: ״כל הכבוד שעשיתם את כל הדרך והגעתם מירושלים עד לכאן, אתם אנשים אמיצים״.

התכנון המקורי היה לצלם אותו מדבר כמה דקות על המגזין ולהמשיך בדרכנו, אבל המפגש עם דוד פשוט ריתק אותנו והשיחה התמשכה והתארכה לתוך הלילה. הוא ישב על המיטה ואנחנו הצטופפנו על ספסל קטן מולו.

באותה תקופה דוד גר לבדו בקראוון קטן נטול רהיטים וחפצים. אפילו מקרר לא היה בביתו, רק קומקום חשמלי, כיוון שהוא ניזון מסימילאק צמחי. אבל כל קירות הבית היו עמוסים באינספור משפטים וציטוטים שכתב לעצמו בלורדים צבעוניים. אנחנו מזמינים אתכם לחזור יחד איתנו ללילה ההוא שאנחנו לא נשכח לעולם.